החלטה בתיק מ"ת 33998-09-11

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.  

כנגד הנאשם, ריאן אחמד (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק"); עבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק; עבירה של נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק; ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק.

נטען בכתב האישום כי בין משפחת המשיב למשפחת עזאר, קיים סכסוך משפחתי. ביום 2.9.11 סמוך לשעה 17:00, הגיע עבוד עזאר ( להלן: " המתלונן") במשאית, בה נהג לכיוון שכונת אלעין בכפר יאסיף. בסמוך לכך, הגיע המשיב למקום כשהוא רכוב על קטנוע, פנה אל המתלונן ואמר לו: " מה אתה עדיין חיי", תוך כדי כך הוציא המשיב אקדח והציגו בפני המתלונן, לאחר מכן הוא עזב המקום. בסמוך לאחר מכן, כשהמתלונן החל בנסיעתו מהמקום, הוא הבחין במשיב רוכב על הקטנוע, נוסע לכיוונו עת שבידו האקדח. המשיב כיוון האקדח לעבר המתלונן וירה לעברו מספר יריות בכוונה לפגוע בו ולגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום. לאחר מכן הוא נמלט מהמקום. כתוצאה ממעשה הירי נפגעה המשאית במספר מקומות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

המבקשת, הפנתה לראיות לכאורה הקושרות המשיב למעשים המיוחסים לו, מהן: חוות דעת מז"פ לפיה החורים במשאית הם כתוצאה מירי, ובעניין זה הובהר על ידי המבקשת כי בהתאם לחוות הדעת כל החורים הם כתוצאה מירי לעבר המשאית, ואין לשרידי הנחושות לשנות בנסיבות העניין, כך גם הובהר כי הירי שבוצע מיוחס לאירוע דנן, ולא לאירועים קודמים. המבקשת הפנתה בנוסף להודעותיהם של צדדים שלישיים, אשר היו עדים לאירוע ומסר ששמעו ירי וכן ראו קטנוע דוהר לעבר משאית ויורה לכיוונה. המבקשת הפנתה להודעת המתלונן אשר זיהה את המשיב בצורה חד משמעית, מסר את שמו ואת כינויו וכן ציין כי הוא מכיר המשיב מכוח שכנות ביניהם. המבקשת הפנתה בנוסף להודעת אבי המשיב, אשר אישר כי המתלונן התקשר אליו ומסר לו כי בנו ירה עליו זה עתה. המבקשת ציינה בפני כי טרם אירוע זה, התרחשו שני אירועים נוספים, בהן ירו לעבר דודו של המשיב, אם כי תיק זה לא הבשיל לידי הגשת כתב אישום מחמת היעדר ראיות, לאחר זאת בוצע ירי לעבר אחי המתלונן, עת ששהה במעצר בית, אם כי גם אירוע זה לא הבשיל לידי הגשת כתב אישום מחמת היעדר ראיות מספיקות. עם זאת ציינה המבקשת כי יש לראות בכך כמניע של המשיב לירי לעבר המתלונן, זאת בעקבות התפתחות הסכסוך כפי שהדבר בא לידי ביטוי באירועי הירי הקודמים. המבקשת הפנתה בנוסף לגרסתו ה"מופרכת" של המשיב, וכן לפלטי שיחות ואיכוני טלפון הממקמים המשיב בזירת האירוע.

לנוכח האמור לגישת המבקשת מתקיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות. עילה זו מתחזקת בהתחשב בעברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעות בעבירות של החזקה ושימוש בסמים; היזק לרכוש; שימוש במסמך מזויף; החזקת סכין; החזקת רכוש חשוד כגנוב; והחזקת נשק שלא כדין. כך גם צוין כי ישנו סיכוי להישנות המעשים בהתחשב בטיב הסכסוך הקיים בין המשפחות וכן בהתחשב בהישנות מקרי הירי. מעבר לכך נטען כי מתקיים חשש לשיבוש הליכי משפט, על ידי השפעה על עדים, כפי שהדבר התבטא בחקירת האירוע, עת שהיו עדים שנמנעו מלשתף פעולה עם המשטרה. לנוכח האמור ביקשה המבקשת להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בא כוח המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה. בא כוח המשיב הפנה לאירוע קודם, בו קם החשד כי המשיב ירה לעבר בית המתלונן, אירוע שאירע ביום 25.8, בו המדינה לא הגישה כתב אישום בטענה של היעדר קיומן של ראיות לכאורה. לגישת בא כוח המשיב, כתב האישום לא הוגש, שכן הוכח בראיות אובייקטיביות כי הן המשיב והן אחיו, משקרים ב"מצח נחושה", עת טענו שהמשיב ירה לעבר ביתם, אם כי סרטון אבטחה גילה שלא ניתן לזהות הרוכב על הקטנוע משום שלבש קסדה, כמו כן כי נטענה טענת אליבי לפיה המשיב נמצא בעבודה, וכי טענה זו אומתה בהתאם ליומן העבודה. בדומה לכך, מבקש בא כוח המשיב להשליך על האירוע דנן, כך נטען כי סרטון האבטחה המתעד כביכול את האירוע, אינו מתעד בצורה המאפשרת זיהוי רוכב הקטנוע, אף אינו מתעד דבר המתאים לגרסת המתלונן. בא כוח המשיב, הפנה בנוסף להודעת המתלונן לפיה הוא מסר כי המשיב איים עליו ושלף אקדח, וכן כי אחד בשם "ויקטור מהבגט", ראה זאת, אולם המתלונן טען זאת רק בהמשך הודעתו, וכן ויקטור מסר שהוא לא ראה דבר אלא אך שהמתלונן מסר לו על האיום. בא כוח המשיב, הוסיף וטען, כי חוות הדעת של המז"פ מתעדת הימצאותם של שלושה חורים, אם כי רק חור אחד, אשר בגב הקבינה, מכיל עופרת, נחושת וחלקי קליע, מכאן כי רק כדור זה נורה לעבר המשאית, בעניין זה נטען בנוסף כי במסגרת האירוע הקודם חנתה המשאית מול הבית בו ירו על המתלונן, וכי היה ירי גם על המשאית, לומר כי לא ניתן להוכיח כי החורים שבקדמת המשאית, באו כתוצאה מאירוע הירי המיוחס למשיב. בהתאם כי לא ניתן לייחס למשיב העבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אלא לכל היותר היזק לרכוש. על כן, בהתחשב בכלל נסיבות האירוע, מבקש בא כוח המשיב להסתפק בחלופת מעצר מרוחקת מהאזור, בהוספת איזוק אלקטרוני.

דיון ומסקנות  

ראיות לכאורה

לאחר בחינת כלל הראיות לכאורה בתיק, הגעתי לידי מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיב. בטרם אסקור אותן, אזכיר ההלכה ואמות המידה הנדרשים לבחינת הראיות לכאורה. הכלל הוא שבשלב המעצר עד תום ההליכים, בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים, כך נפסק:

"כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.11.2005))." [בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08)].

ראו בנוסף:

בש"פ 3161/10 מהרבנד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.5.10);

בש"פ 663/08 סדיק סרחאן ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.2.08);

בש"פ 860/08 חגי אזולאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.2.08);

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.2.08);

בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, 6.12.07);

בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.11.07);

בש"פ 8803/07 מ' נ' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.10.07);